פסק-דין בתיק ת"א 2990-05-11

1.                  התובע עותר לפסק דין הצהרתי לפיו הוא "חבר ותיק" אצל הנתבע (" הנתבע" או " הקיבוץ") ובהתאם לכך יש להעניק לו את כל הזכויות שלהן זכאי חבר כזה. בנוסף עתר התובע להשבת סכום של 78,000 ש"ח שאותו הוא שילם לקיבוץ על חשבון תוספת לשכר דירה לתקופה שבה לא היה זכאי להנחה כיוון שלא נמנה עם חברי הקיבוץ.

2.                  לאחר שמיעת העדויות ועיון בכתבי הטענות החלטתי לדחות את התביעה.

רקע

3.                  גדר המחלוקת העובדתית העומדת ביסוד התובענה הוא מצומצם למדי ועיקרו הוא השאלה אם, כפי שטוען התובע, ניתנה לו התחייבות אשר מכוחה הוא זכאי לסעד ההצהרתי הנתבע, אשר רק כפועל יוצא ממנו הוא יכול להיות זכאי גם לסעד הכספי שאותו הוא תובע.

4.                  התובע הוא בן להורים שהם חברים ותיקים בקיבוץ. בשנת 1991 עזב התובע את תחומי המדינה ובשנת 1996, לאחר היעדרות של כחמש שנים, הוא שב לקיבוץ. במאמר מוסגר יאמר שקיים פער גרסאות בלתי משמעותי בעניין מועד חזרתו של התובע שכן גרסת הקיבוץ היא שהתובע חזר בפברואר 1997 ולא ב-1996, כפי שטען התובע. עם זאת, ההכרעה במחלוקת אינה מצריכה התייחסות לפער הגרסאות בעניין זה ולכן אין צורך  שאדרש לעניין זה.

5.                  בשנת 1995 התקבלה בקיבוץ החלטה ש"היום הקובע" לעניין מועד שינוי אורחות החיים בקיבוץ, וכפועל יוצא מכך גם לעניין זכויות חברי הקיבוץ, הוא 26.7.95. ביום 31.3.08 אושרה באסיפה כללית של הקיבוץ החלטה שעניינה עקרונות הסדר פנסיה לחברים, השוואת זכויות ותק, קליטת בנים, הבטחת זכויות חברים בדירות, וכן תיקון סעיפים 28 ו-45 של תקנון הקיבוץ (" החלטת האסיפה הכללית") (נספח ה' לתצהיר מטעם הקיבוץ - נ/1). תיקון תקנון הקיבוץ על פי החלטת האסיפה הכללית אושר בהחלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 20.5.08 (נספח ו' לתצהיר מטעם הקיבוץ). בהחלטת האסיפה הכללית נקבע, בין השאר, כי "המועד הקובע" הוא 26.7.95, וכי חבר ותיק הוא מי שהיה חבר הקיבוץ במועד הקובע ו"חבר חדש" הוא מי שהתקבל לחברות בקיבוץ לאחר המועד הקובע. 

6.                  ביום 22.6.08 אושר באסיפה הכללית של הקיבוץ נוהל קליטת בנים המסדיר את קליטתם לחברות של בנים או בנות שהוריהם היו חברי הקיבוץ ביום הקובע, ואשר חברותם לא הופסקה לאחר מכן למעט עקב פטירה (" הנוהל") (נספח ז' לתצהיר מטעם הקיבוץ). על יסוד הנוהל נחתם ביום 22.10.08 הסכם בין הקיבוץ ובין התובע, שלפיו התקבל התובע כחבר בקיבוץ בהתאם ובכפוף לתנאים המפורטים בו (" ההסכם") (נספח ח' לתצהיר מטעם הקיבוץ). אף שהדבר לא צוין במפורש בהסכם, אין מחלוקת על כך שכפי שטוען התובע מעמדו הוא של "חבר חדש".

הטענות

7.                  טענתו העיקרית של התובע היא שקודם ליציאתו לחו"ל הוצג בפניו על ידי מי ששימש אז בתפקיד מזכיר הקיבוץ שכאשר הוא ישוב ארצה, עד גיל 28, הוא יתקבל כחבר מן המניין בקיבוץ. לטענתו, דברים אלה נאמרו לו על ידי המזכיר שהסביר לו את מה שהיה נהוג באותה עת וקרוי "מסלול בנים".

8.                  התובע מוסיף וטוען שלאחר שהשתחרר מן השירות הצבאי וקודם ליציאתו לחו"ל, הוא יכול היה להתקבל כחבר מן המניין בקיבוץ על פי הוראות התקנון כפי שהיו באותה עת, והוא יצא לחו"ל ואף חזר בהתאם ועל סמך ההסבר שניתן לו על ידי מזכיר הקיבוץ דאז. בקשר לכך טען התובע גם שיש לזקוף לחובת הקיבוץ את הימנעותו מלהביא לעדות את מזכיר הקיבוץ בעת הרלוונטית, ועל כן יש לקבל כמוכחת את גרסת התובע בעניין המצג וההתחייבות שניתנו לו, לטענתו.

9.                  על יסוד אלה טוען התובע שקביעת המועד הקובע ותיקון התקנון הכולל את אשרור ההחלטה בעניין המועד הקובע מהווה הפרה של התחייבות שניתנה לו, אשר כתוצאה מהם נפגעו זכויותיו.

10.              לטענות הקיבוץ שני רבדים. ברובד אחד נטענו טענות סף ובהן התיישנות, השתק - הן על יסוד חתימתו של התובע על ההסכם והן על יסוד הסכמתו המשתמעת - והיעדר עילת תביעה, שכן למונח "מסלול בנים" שעליו ביקש התובע להסתמך אין ערך נורמטיבי המקנה לתובע זכויות כלשהן. ברובד האחר נטען שהתובע נמנע מלטעון נגד תוקפו של תיקון התקנון מכוחה של החלטת האסיפה הכללית, וממילא אין מקום לתת בידו את הסעד ההצהרתי המבוקש העומד בסתירה לתקנון ולזכויות חברי הקיבוץ הנובעות ממנה.

הראיות 

11.              הראיות שהביא התובע הן תצהיר עדותו (ת/1) וכן עדויות שניתנו, ללא תצהירי עדות ראשית, על ידי מר ש' כהן, אביו של התובע (" כהן") ומר א' פופוביץ (" פופוביץ"). מטעמו של הקיבוץ העיד מר א' פולק (" פולק"), מזכיר הקיבוץ (תצהיר עדותו - נ/1). 

דיון

12.              הקיבוץ העלה את טענת ההתיישנות בכתב הגנתו, וכפי שצוין בצדק בסיכום טענותיו נראה שלתובע אין מענה לטענה זו. מסקנה זו מתחייבת מכך שמשהועלתה הטענה בכתב ההגנה, צפוי היה שהתובע יגיש כתב תשובה שבו יפרט את הסיבה שבעטיה אין להיזקק לטענה, ומכל מקום היה על התובע להתייחס לעניין זה בסיכום הטענות שאותו הגיש. לדעתי, בטענת ההתיישנות יש ממש, ודי בה כדי לדחות את התביעה אף מבלי להידרש לטענות אחרות שהביא הקיבוץ.

13.              ההלכה היא כי " עילת התביעה נוצרת במועד שבו, אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט, והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה עשוי לזכות בפסק דין. בעת שנמצא לראשונה "כוח התביעה" בידיו של התובע, שממנו ואילך הוא בעל יכולת ממשית לגבש את עילת תביעתו ואת סעדיו, ולממשם הלכה למעשה, מתחילה לרוץ תקופת ההתיישנות" (ע"א 9382/02 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 41 (10.6.08); וראו גם ע"א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ (24.5.10)).

14.              על רקע זה טוען הקיבוץ, ולדעתי הוא צודק בכך, שכנטען בכתב התביעה התובע שב לישראל בשנת 1996 ובאותה עת כבר ידע שהתקבלה בקיבוץ החלטה שלפיה המועד הקובע, וכל המשתמע ממנו לעניין קבלה לחברות, הוא 26.7.95. זו אף זו, גם מן הנאמר בתצהיר עדותו של התובע מתחייבת מסקנה התומכת בטענת הקיבוץ. בפסקה הרביעית לסעיף 5 לתצהירו, נאמר " מששב התובע מחו"ל בחודש פברואר שנת 1997 כאמור, התברר לו כי ההסדר על דרך של "מסלול הבנים" שוב אינו מתקיים. כתחליף ל"מסלול הבנים" נקבע הסדר חדש העונה לשם "בנים בהמתנה". הסדר זה אשר החליף את ההסדר הקודם נולד כשברור היה כי קביעתו של היום הקובע כיום 26.7.95 פגעה בקבוצה שלמה של חברים פוטנציאליים, כאלה בעלי זכות אבות בקיבוץ באופן מהותי דורשת תיקון". בנוסף , הקיבוץ גם מפנה לעדותו של התובע (עמ' 9 לפרוטוקול) שסמוך למועד חזרתו לישראל הוא יכול היה להגיש את התביעה, אולם הוא השיב " הייתי צריך אך ניסיתי לשנות את הדברים בבית, בתוך הקיבוץ...", וכן לסעיף 5 של תצהיר עדותו, שממנו ניתן להסיק את ידיעתו שההחלטה הקובעת את המועד הקובע פגעה בזכויותיו.

15.              כאשר אלה הם פני הדברים אין מנוס מן המסקנה שיש יסוד לטענת ההתיישנות, שכן התובענה הוגשה בשנת 2011 בעוד אשר תקופת ההתיישנות, שלפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 היא שבע שנים, חלפה לכל המאוחר בסוף שנת 2003, ובהתאם לכך אין מנוס מדחיית התובענה ולו בנימוק זה לבדו.